הלהקה

זה היה יום שלישי ערב להקות צעירות.....
לא רגע, זה טקסט ממקום אחר, טעות שלי......

הכול החל באוגוסט אשתקד. שלוש בנות, שני סיפורים שמתרחשים במקביל וליעד אחת כגורם המקשר. דיינו.
הסיפור הראשון מתחיל ביעל. יעל כהן מתופפת המכשפות לשעבר, בדיוק סיימה את דרכה בלהקת טריו אחרת. התיישבה יעל על ספה לכמה דקות להרהר והגיעה למסקנה שדברים לא קורים סתם ופרוק הלהקה הקודמת נותן לה זמן לעבור את תקופת ההיריון בשקט. שקט זה מושג יחסי ליעל...
משוכנעת בצדקת החלטתה חוזרת יעל לשגרת יומה, לא מוכנה כלל וכלל לסערה המצפה לה בעתיד הלא כל כך רחוק...

במקביל מתרחש לו הסיפור השני. שיר חוזרת מטיול באוסטרליה, טיול שהפך להשתקעות במקום אחד ונגינה עם להקה מקומית. עייפה אך צמאה להמשך עשייה מוסיקלית החליטה שיר להרים טלפון לליעד. אומנם עברו שנתיים מאז שניגנו יחדיו באיזו להקה אזוטרית, אך ליעד זכורה לה כגיטריסטית אדירה.
"ליעד??... זו שיר... שיר קונקי..."
"וואלה? חשבתי עלייך בדיוק אתמול..." אמרה ליעד, לא יודעת כלל וכלל על אוסטרליה ועל ההחלטה שגמרה בליבה שיר באשר לתפקידה של ליעד בעתידה המוסיקלי...

שעת צהריים מוקדמת, יעל מסיימת שיעור תופים בביתה בדיוק כשהפלאפון מצלצל. יואב שדמה, מי שהיה הסאונדמן של המכשפות, על הקו, מודיע לה כי מצא עבורה את הגיטריסטית שהיא תמיד חלמה עליה.
"הייתי בבוגרימון (מופע סיום בבית הספר למוסיקה "רימון") והייתה שם בחורה בשם ליעד שר. היא גיטריסטית מקצועית וזמרת נפלאה. כדאי שתתקשרי אליה...".
אבל יעל עודנה בהחלטה שלקחה רק יום קודם, משוכנעת כי עכשיו זו תקופה טובה להשתחרר מההתמכרות הזו שלה לנגינה, לפחות בתקופת ההיריון. אך יואב מתעקש, לפחות שתיקח את מספר הטלפון של ליעד, אולי תשתמש בו בעתיד.
בחוסר חשק מוחלט, מוציאה יעל פתק קטן ורושמת עליו את מספרה של ליעד, דוחפת את הפתק לכיס, בספק מוחלט אם תעשה בו שימוש....

ליעד ושיר נפגשות ומעבירות לילה במרפסת בדירה בגבעתיים. סיגריה ועוד סיגריה (למעו הסדר הטוב - רק שיר עישנה) אט אט מתחילה להצטייר תמונה שלמה יותר של חייהן בשנתיים האחרונות. ליעד זה מכבר סיימה את לימודיה ברימון, מלמדת גיטרה ובתנופת יצירה גדולה מתמיד. ושיר מודיעה שהיא רוצה לנגן, לא חשוב על מה, רק לנגן.
הן נכנסות פנימה ושיר מוציאה איזה לחן שהביאה איתה מאוסטרליה כדי שליעד תכתוב לו מילים. ואכן ליעד בגאונותה כותבת לו את הטקסט כאילו היה הוא מיועד ללחן זה.
וברגע סתמי אוספת שיר את הבס של ליעד לחיקה ועושה עצמה מנגנת. התמונה שלה רוטנת כי אצבעותיה כמו קוצים חלודים על בס, נחקקת במוחה של ליעד...

"לעזאזל!!! זה כמו קללה" חושבת לעצמה יעל עת הפתק בכיסה לא נותן לה מנוח.
"זה חלק ממך, אולי לא כדאי להלחם... אולי זה משמיים ששדמה התקשר עם המספר...".
ומשלא יכלה עוד, אמרה בליבה "ראי הוזהרתי" והתקשרה לליעד.
עייפה מליל האתמול, כמו בובה מרוטה, מדדה ליעד אל ביתה של יעל עמוסה בגיטרה ומספר לא מוגבל של שירים שכתבה.
על כוס קפה משמיעה ליעד שיר ועוד שיר, ומשנגמרו השירים לקחה בידה טקסט של יעל בשם פאולינה מתוך כוונה להלחין בביתה.
ליעד יוצאת לדרכה... לא לפני שיעל משאירה בידה רק עוד משימה קטנה...
"אנחנו צריכות למצוא בסיסטית, אחת שניגנה קודם לכן על גיטרה כי כך תהיה לה גישה שונה לבאס", אמרה יעל. ובטרם סיימה את משפטה, תמונתה של שיר עם הבס בידיה, בראשה של ליעד עלתה.

"אנחנו נפגשות שוב היום בלילה, נכון?!" ספק שואלת ספק קובעת ליעד בשיחת טלפון עם שיר. "יש לי הפתעה" מוסיפה.
ובתוהו עלו כל תחנוניה של שיר לפשר האמירה.........
אז על סיגריה במרפסת בשעת לילה מאוחרת שאלה ליעד: "בא לך לנגן בס?".
ובטרם שיר הספיקה לענות דחפה ליעד בידיה גיטרה בס בלי שום הוראות הפעלה והודיעה לה שהיא בסיסטית בלהקה שבימים אלו מתהווה.
ובהמשך יש רק קללות וגידופים על הבס ועל ליעד ועל כן נעבור לסיפור הבא....

ביום המחרת ליעד שבה ליעל עם הלחן לפאולינה. שלפה גיטרה ומאחר ולא ידעה אם תתאהב או תשנא יעל את מה שיצא, ניגנה ליעד בפנים לבנות כמו של שלגיה, מבלי להרים מבטה מן הריצפה...
אך הלחן הוא ששבר את יעל סופית מהחלטתה...

"רציתי לצעוק מאושר כששמעתי את השיר לראשונה..." לימים תאמר יעל.
"באותו רגע לא ידעתי אם היא מלאך או שטן ששדמה שלח לי, כי מיד הבנתי שמנוחת ההיריון שלי בסכנה..."
וכאילו לא די ליעל בפאתוס הזה, במצב המסוכן דיו של התקף השמחה, הוסיפה ליעד כי גם מצאה בסיסטית ללהקה!
"היא מתופפת במקור ואת אפילו מכירה אותה, היא הייתה תלמידה שלך..."
"ואני אלמד אותה בס!" הודיעה ליעד.
(אך מאז יעל משוכנעת כי שמעה ששיר הייתה גיטריסטית במקור, בדיוק מה שחיפשה מההתחלה...)

כאן מגיע הסיפור לסיומו.
או שבעצם כאן הכול מתחיל, תלוי איך מסתכלים על זה.
בכל מקרה, חסר רק עוד פרט אחד קטן להשלים את התמונה...
"כשאחליט שזה נגמר"... זהו, בדיוק עכשיו החלטתי.